Page 15 - LaMedia 11

‫התמונות של שוש‬

‫ראיון עם שוש טריסטר ניצולת שואה‬

‫איל לבנון‬
‫יש לך איזה סיפור מעניין מתקופת הצבא?‬

‫האמת שכן‪,‬כמה חודשים לפני השחרור כשהייתי סמלתש‬
‫וש טריסטר ב ת ‪ ,85‬ציירת תושבת צפון תל אביב‪ .‬נו�ל‬
‫דה בגליציה‪ ,‬כיום אוקראינה‪ .‬בתקופת השואה נשלל‬

‫סעד ותרבות הייתי צריכה לנסוע באוטובוס לשלישות‪.‬‬ ‫חה עם משפחתה למחנה עבודה‪ .‬המשפחה הצליחה לברוח‬

‫התקופה הייתה תקופת הפדאיונים ובתחנה בין עשרות‬ ‫משם אל אזור מגוריהם‪ ,‬והם מצאו מקומות מסתור שונים‪.‬‬

‫החיילים‪ ,‬היה בחור שנראה כמו מילואימניק שהתחיל‬

‫לשאול שאלות מוזרות שהעלו בי חשדות ולא הניח לי‪ .‬הצי‬ ‫פגשנו את שוש לשיחה קצרה שהתמקדה דווקא בשנותיה‬

‫לחתי להיפטר ממנו ורצתי לבסיס להזעיק מישהו‪ .‬לקחו‬ ‫הראשונות בארץ‪.‬‬

‫אותי ברכב לזהות ואיך שהרכב הסתובב האיש עשה לי‬

‫תנועה של שחיטה‪ .‬התאבנתי ולא הצלחתי לדבר‪ .‬בסופו של‬ ‫ספרי לנו על עלייתך ארצה‪.‬‬

‫דבר אחרי שרדפו אחריו ואותי החזירו לבסיס הגיע קצין‬ ‫הייתי בת ‪ 13‬כשעליתי ארצה בשנת ‪ 1950‬עם הורי ואחי‬

‫מודיעין שסיפר לי שהם מחפשים אותו כבר הרבה זמן‪.‬‬ ‫הצעיר‪ .‬היינו כ ‪ 1000‬ניצולי שואה מפולין באניה‪ .‬כולם‬

‫קיבלתי תעודת הצטיינות והסיפור שלי עבר בין הבסיסים‬ ‫חלו במחלת הים וכמעט לא תפקדו‪ .‬אחרי שבועיים בים‬

‫ואפילו חשבו להעביר אותי‬ ‫פתאום הודיעו ברמקולים‬

‫למודיעין‪ .‬אחרי כמה חודי‬ ‫שרואים את חופי ארץ ישי‬

‫שים השתחררתי‪ ,‬הכרתי‬ ‫ראל‪ .‬כל הנוסעים התנערו‬

‫את בעלי‪ ,‬האהבה הגדוי‬ ‫מהחולשה ופרצי שמחה‬

‫לה פרחה ואחרי חצי שנה‬ ‫וריקודים נראו ברחבי כל‬

‫התחתנו‪ .‬נולדו לנו ‪ 3‬בנים‪,‬‬ ‫האניה‪.‬‬

‫שניים שירתו בסיירות מוי‬ ‫ירדנו בחיפה ומשם נלקי‬

‫בחרות והשלישי במודיעין‪.‬‬ ‫חנו ישר למחנה המעבר‬

‫"שער עליה"‪ ,‬עברנו חיטוי‬

‫ומה עשית אחרי הצבא‬ ‫ב די‪.‬די‪.‬טי ומשם לקחו‬

‫והחתונה?‬ ‫אותנו לצריף ארוך עם מיי‬

‫למדתי אומנות ופסיכוי‬ ‫טות סוכנות‪ .‬אף אחד לא‬

‫לוגיה בסמינר הקיבוצים‬ ‫התלונן שמחנו כל כך על‬

‫ועבדתי במשך ‪ 30‬שנים‬ ‫שהגענו לארץ המובטחת‪.‬‬

‫בתור יועצת קופ"ג ותכניות‬ ‫אחרי מספר שבועות העי‬

‫חיסכון‪ .‬מאז אני מציירת‪,‬‬ ‫בירו אותנו למעברה בכפר‬

‫מרצה בתיכונים על השואה‪ ,‬מלווה קבוצות לפולין ומעביי‬ ‫סבא הערבית‪.‬‬

‫רה ערבי זיכרון בסלון‪.‬‬ ‫איך היו חיי החברה במעברה?‬

‫האומנות מהווה חלק מרכזי בחיים שלך?‬ ‫לא היו יותר מדי חיי חברה במעברה‪ .‬אני יזמתי משחקים‬

‫נכון‪ ,‬אני מציירת המון‪ ,‬כך אני שומרת על הזכרונות שלי‪.‬‬ ‫ותחרויות לילדים וכך הזמן עבר קצת יותר בנעימים‪ .‬כך העי‬

‫הוזמנתי עכשיו למרוקו לחצר המלך על ידי ארגון מסוים‬ ‫ברנו שנה וחצי עד שעברנו לשיכון קטן בסביבות כפר סבא‪.‬‬

‫שרוצה להודות לו על הכנסת לימודי השואה כחובה במרוי‬ ‫שם אני ואחי הלכנו לתיכון בכפר סבא‪.‬‬

‫קו‪ .‬אני אמסור לו אישית תמונה שציירתי בנושא השואה‪.‬‬ ‫ואחר כך‪ ,‬מה עם הצבא?‬

‫בתקופת הקורונה אני מכינה מסיכות מבדים צבעוניים‬

‫ומחלקת לשכנים‪.‬‬ ‫בשונה משאר החברים שלי קיבלתי צו התייצבות לשירות‬

‫בצה"ל‪ .‬נסעתי לבד ללשכת הגיוס ודרשתי להתגייס כמו שאר‬

‫איך את מסתדרת עם התקופה האחרונה?‬ ‫חברותיי לכיתה‪ .‬הייתי צריכה לשוב על עקבותיי‪ ,‬לגשת למי‬

‫אני אדם אופטימי ופעיל מטבעי‪ ,‬יוצאת החוצה‪ ,‬מרצה‬ ‫שרד הפנים ולהוציא תעודת זהות ושוב לחזור ללשכת הגיוס‪.‬‬

‫בפני תלמידים‪ ,‬מעבירה ערבי זיכרון בסלון (את האחרון‬ ‫הכל היה לי מוזר‪,‬ניצולת שואה ועדיין הייתי עולה חדשה (‪4‬‬

‫העברתי בזום)‪ ,‬מציירת כמובן ופוקדת בקביעות את הקאי‬ ‫שנים בארץ)‪ .‬אבל הצלחתי וחזרתי עם חברה ללשכת הגיוס‪.‬‬

‫נטרי בשכונה שם אני פוגשת את חברותי‪ .‬עכשיו אני יותר‬ ‫כשסיפרתי לאימי שאני רוצה להתגייס היא לא הפסיקה לבי‬

‫בבית אבל מעבירה את הזמן גם בטיפול בבית וגם בציור‬ ‫כות‪ ,‬אבל אחר כך הם השלימו עם הגיוס לא לפני שהם (הורי)‬

‫זכרונותי‪ .‬אני אדם אופטימי‪ ,‬שרדנו את השואה וניצחנו‬ ‫שלחו אותי לפסיכולוגית אחרי שאמרתי שאני רוצה לשרת‬

‫אז ננצח גם את הקורונה‪.‬‬ ‫רחוק מהבית‪.‬‬

‫‪15‬‬